תמונות של החבר'ה יחד

יוסף דירהלי ז"ל

יוסף דירהלי ז"ל

בן פדל ורחל. נולד ביום י"ט בטבת תש"י (7.1.1950) בירושלים. למד בבית-ספר סן ז'וז'ט של המיסיון הצרפתי ביפו. המשיך בבית הספר התיכון "כל ישראל חברים" ברמת אביב וסיים את לימודיו בבית הספר התיכון לבגרות "אנקורי". מילדותו היה משכמו ומעלה, פשוטו כמשמעו, מכל חבריו ובעל כוח גופני נדיר. רק אמו ידעה לרסן את כוחו הרב ולדרבן אותו שיפנה את מרצו לאפיקים חיוביים. הוא היה חניך בגדנ"ע אויר וחבר במועדון נוער ע"ש צ'רנר ביפו. הוא הרבה לקרוא ספרים על פעולות קומנדו, על קרטה ופיתוח הגוף וקרא במקור את ספרי אנטול פראנס, את אהבתו העזה לארץ רכש בבית-הוריו וכפי שהתבטא פעם: "בבית הספר של המיסיון לא חינכו אותי לטייל בארץ וכמובן לא להיות ציוני - - - אבל חייל טוב נמצא בצה"ל מתוך הכרה ושואף לעשות הכל בצורה הטובה ביותר, למצות את התקופה הזאת עד הסוף".

יוסף התגייס לצה"ל בתחילת מאי 1968, התנדב לחיל האויר ונשלח לקורס טיס. לאחר תקופה קצרה, כאשר העניינים "לא הסתדרו", התנדב ליחידה מובחרת של חיל רגלים ושם מצא את מקומו. חוש השדאות שלו וכוחו הגופני העצום מצאו להם כר פעולה נרחב ויוסף השרה על סביבו ביטחון ושלוה. אחד ממפקדיו אמר: "טוב היה להימצא בקרבתו בקרב. היית מרגיש את עצמך בטוח יותר עמו..." במרוצת שירותו עבר יוסף קורסים שונים ובהם קורס קצינים, ושירת עם יחידתו לאורך גבולותיה הארוכים של ישראל ואף מעבר להם. על היותו חייל מצטיין נכלל ברשימת החיילים המצטיינים לשנת תשל"ב, הוזמן לבית נשיא המדינה וקיבל מהנשיא זלמן שזר מכתב הערכה. כן הוענקו לו שני עיטורים - "עיטור העוז" ו"עיטור המופת". בתיאור המעשה: שבזכותו הוענק לו "עיטור העוז" נאמרו "סגן יוסף דירהלי זינק מעמדתו, רץ אל הבית, תחת אש אויב, שהומטרה משלושה כיוונים, חילץ את הפצוע והביאו אל נקודת איסוף נפגעים". "עיטור המופת" הוענק לו על חילוץ פצוע - הפעם משדה מוקשים תוך סיכון עצמו: אבל, כפי שאמר מפקדו, "דירהלי היה קצין מעולה שעל כל פעולה יכולת לתת לו צל"ש". גם את מותו מצא סרן יוסף דירהלי בעת שחש להגיש עזרה. ביום כ"ו בחשון תשל"ג (3.11.1972) נפל יוסף בקרב. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול.

שר הביטחון, אלוף פיקוד הצפון, נספח צה"ל בוושינגטון (מוטה גור) ומפקדו הישיר העלו על נס, במכתבי תנחומים למשפחה, את תרומתו הגדולה של יוסף דירהלי "שהיה מגדולי הלוחמים שידע צה"ל", לבטחונה של ישראל ואת דרך חייו רבת התהילה.

מאמרים לזכרו ותיאור עלילותיו נתפרסמו בעיתונות ואחד מהם ("דירהלי" לדורון רוזנבלום) אף זכה בפרס העתונאות ע"ש שווימר; בגלי צה"ל שודרה כתבה "חברים מספרים על דירהלי;" אחיינו הוציא לאור ספר שירים לזכרו בשם "היה חייל אך איננו;" ביום הזכרון תשל"ד שודרה בטלוויזיה תכנית שחלקה הוקדש לזכרו.

יפת דמתי

סיפור חיים

יפת דמתי

לאחר שירותי הצבאי ומלחמת יום הכיפורים נרשמתי ללימודי חקלאות בפקולטה לחקלאות ברחובות.סיימתי את לימודי בשנת 1976.עם סיום לימודי
עבדתי במשרד החקלאות עד לשנת 1988 ולאחר מכן ועד עתה משמש כמנהל שיווק בחב' בר מגן העוסקת
בתחום תוספי מזון ותרופות
לבע"ח.
מתגורר בבינימינה
נשוי לענהאל ולנו תאומים
בני 14.5 (מיטל ויובל)

יעקב בן שושן

סיפור חיים

יעקב בן שושן

לאחר השחרור (1973) עבדתי באבטחת מטוסים עד שנת 1974.
בשנת 1975 נישאתי לטלי ששרתה אתנו בפלוגה ג' כפקידה פלוגתית.
בשנת 1980 הקמתי חברה למתן שירותים טכניים לחברות ספנות ועבודות ימיות יחד עם שותפים.
בשנת 1996 מכרתי את חלקי לשותפים ופתחתי חברה לייצוג חברות ספנות הפוקדות את ישראל, תחום שאני עוסק בו עד ימים אלה.
מתגורר בחיפה.
אב ל- 4 ילדים, ול – 8 נכדים.

מיכאל בן-זיכרי

מיכאל בן-זיכרי

עם סיום הצבא, למדתי באוניברסיטת חיפה ועבדתי כמורה דרך בעיקר עם קבוצות דוברות צרפתית.
יצאתי למסע טיולים לשנה ובין היתר, הגעתי ב 1978 לארה״ב לבקר ידידה ישראלית שבאה ללמוד בסיאטל. ראינו כי טוב, נישאנו ויש לנו בת ובן וכן חמישה נכדים. היא עבדה בחברת בואינג ואני נכנסתי לעסקי ביטוח .
מאחר ואני עצמאי, איש אינו דוחף אותי החוצה ואני עדיין נהנה מהעבודה.
עם סיום הקורונה, אנחנו מתכננים טיולי משפחה לכל מיני מקומות בעולם.
מאחל לכולנו בעיקר בריאות ובשורות טובות.

מנחם ארקין

סיפור חיי

מנחם ארקין

לאחר הצבא פתחתי מסגריה לציוד חקלאי עם 3 שותפים אחרים.
שני שותפים רבו והעסק הלך.
המשכתי בעיקר בעבודות גובה מסוכנות, ניקוי חול , צביעה תעשייתית וניקוי פנימי של מיכלים, עד שנת 1998
היתה לי הסתבכות עם החוק ועברתי לאמריקה בתחילת שנת 2000.
יש לי 3 ילדים ו 4 נכדים, כולם באמריקה.
לפני שנתיים התחתנתי שוב ומבלה את עיקר זמני עם אישתי או עם הנכדים.

צביקה גלוברמן

אח, בן זוג, אבא, חבר. רץ מרתון.

צביקה גלוברמן

מאז השירות הצבאי, כ 15 שנה במשרד ראש הממשלה. מאז 1988 בחברת פיוניר תכנון פיננסי ( www.piowealth.com) במגוון פעילויות בעיקר בחו"ל. נשוי לנורית מאז 1986 אבא לנטע, ורוני שפרחו מהקן ובונות להן קריירה וקן משלהן.

ניצן מלמד / ברקן

קורות חיים

ניצן מלמד / ברקן

נולדתי, גדלתי ונישאתי בקיבוץ כנרת, ובו נולדו שלושת ילדי – דור שלישי לבני המקום
במשך כל חיי, "גאוות היחידה" תמיד היתה נר לרגליי ובלי מרכאות.
שאפתי לשרת ביחידה קרבית ונהניתי מהשירות באגוז שבהחלט הרגשתי בו מוערכת.
כקיבוצניקית, הייתי גננת ואהבתי את אורח החיים הקיבוצי. הרגשתי גאווה ושליחות אמיתית להיות מחנכת לדור הבא.

ב1984 נדדתי עם משפחתי לארה"ב, בעקבות הצעת עבודה לבעלי. לקחנו שנתיים חופש מהקיבוץ, ארזנו את שלושת הילדים ויצאנו להרפתקאה שנמשכת עד היום.

בארה"ב נדדנו בין מזרח למערב עד שהתמקמנו סופית באזור לוס אנג'לס.
אנו מקפידים לבקר בארץ לפחות פעם בשנה, ומשמרים כך את הקשר ההדוק עם מי ומה שאנחנו, כפי שנאמר "האדם הוא תבנית נוף מולדתו".
שירותי באגוז היא תקופת חיים מעצבת שלא ניתן לשכוח, ואני מעבירה את חוויות השרות לילדי ולחבריי בכל אשר הם.

בכל שנות שהותי "בניכר", אני מקפידה לשמור ולשמר את "גאוות היחידה" כבת קיבוץ, כפקידה פלוגתית באגוז, וכאזרחית מדינת ישראל.
במשך שנים רבות הייתי מחנכת בבתי ספר יהודיים והקפדתי להעביר את השפה, המורשת ואהבת הארץ לתלמידי והוריהם.

אני אמא לשלשה ילדים בוגרים וסבתא לשמונה נכדים ששומרים אותנו פעילים וצעירים.

בני גולן

נעמן עקביא

איש פיתוח והמצאה שיודע להפוך רעיון למציאות

נעמן עקביא

נשוי באושר לרונית. אבא לשלושה בנים בוגרים ונשואים . סבא לכמעט ארבעה נכדים . עובד קשה כמומחה לגנטיקה של קנאביס. בעבר עסקתי גם בפיתוח מוצרים מפלסטיק טרמוסטי.

גלעד נתיב

אלוף ההתפלה

גלעד נתיב

מיד אחרי השחרור הצטרפתי לחברה צעירה וחדשה. שעוסקת בפיתוח וייצור מתקני התפלת מי ים. עברתי שם קורס טכנאים בנושא התפלת מי ים. התחלתי לעבוד במחקר ופיתוח של החברה. בהמשך ירדתי לאילת שם הקמנו מתקן התפלה גדול. לאחר מיכן נשלחתי כאיש שירות לבסיס חיעל האוויר של איראן במפרץ הפרסי ,שם היו לנו מספר רב של מתקנים בימים שעדיין היו קשרים איתם. לאחר מכן עברתי קורס ניהול רכש ואספקה ועבדתי במחלקת הרכש של החברה. כמו כן הייתי כשנה בארה"ב , בפרוייקט גדול עבור הצי האמריקאי בבסיס גאנטנמו בקובה. הייתי שותף בפרוייקטים בארץז של מתקני התפלה בחדרה,אשקלון,ובפלמחים שורק הפעילים עד היום. עד יצאתי לפנסיה עבדתי בחברה זו. נשוי עם שני ילדים ושלושה נכדים.

זאב גפנר / גפן

מקורס סיור עד היום

זאב גפנר / גפן

נולדתי בירושלים וגרתי בה עד לאחר תום השירות הצבאי הסדיר. לאחר חתונתי עם דורית, עלינו להתיישב כשנה וחצי בנווה אטי"ב שבגולן ולאחר מכן חזרתי להתגורר באיזור המרכז. את שירות המילואים עשיתי בפלס"ר של אגד 282 והשתחררתי בדרגת רס"ן. את כל שנות עבודתי עשיתי במסגרות בטחוניות שונות ממלכתיות, ציבוריות ופרטיות. בשנת 1986 הקמתי וניהלתי את המכללה הישראלית לבטחון וחקירות כבית ספר ראשון ויחידי בישראל המלמד את כלל המקצועות בתחומי הבטחון והאבטחה, חקירות, מודיעין, טרור, אבטחת מידע, בטחון מחשבים וסייבר. לקוחות המכללה היו כל משרדי הממשלה, יחידות האכיפה הממלכתיות, גורמי מודיעין לאומיים, מוסדות ציבור וגורמים שונים ממדינות שונות בחו"ל, כמו גם הציבור הרחב.

במהלך שנים אלו רכשתי השכלה והתמחות מקצועית רלבנטית ואקדמית כולל תואר שלישי בחינוך עם התמחות בבטחון לאומי, אסטרטגיה וטרור.

לצד פעילותי המקצועית הקמתי משפחה ציונית לתפארת, הכוללת 3 בנות + 10 נכדים.

מזה 18 שנים אנחנו מתגוררים במצפה חרשים בגליל העליון ונהנים מכל רגע.

כיום, לאחר פרישתי לגמלאות, אני עוסק בייעוץ בטחוני וליווי פרוייקטים כמו גם חורט בעץ גולמי כתחביב. רגע נזכרתי, יש לי מערה בחצר ובה אנחנו עושים יין משובח ביקב קטן ומשפחתי...

יצחק שחם

החיים יפים

יצחק שחם

מיד עם השחרור נישלחתי כמאבטח לשגרירות ישראל בבריסל מטעם משרד ראש הממשלה, עם חזרתי התמנתי לקב"ט משרד החינוך בחיפה.
במקביל התחלתי את לימודי כהנדסאי תעשיה וניהול, ובמינהל עסקים באוניברסיטת חיפה.
תחילת דרכי המקצועית החלה בגיבור סברינה טקסטיל שם ניהלתי במשך כ 20 שנה מספר ממפעלי החברה., בהמשך עברתי לדלתא טקסטיל וכ-5 שנים ניהלתי מפעל ברומניה שעבד עבור הוגו בוס ,חמש שנים נוספות בארץ.
לפני עשר שנים שיניתי תחום מקצועי וניהלתי מפעל לכבלי חשמל ותקשורת, כמנהל התפעול של החברה.
בחודשיים האחרונים פרשתי לפנסיה.
נשוי כ 45 שנה לשוש + 3 בנים.

יעקב פרידמן ז"ל

נתן און-בר

הנוסטלגיה - דם צעיר בעורקיי

נתן און-בר

בשביעית הצטרפתי לחוג סיור וניווט של בוגרי סיירת הצנחנים, לזכר לוחמיה שנפלו בגשר קידרון בקרב על העיר העתיקה. בזכות החוג הזה, התגייסתי ל"אגוז", נישאתי 3 ימים לפני מלחמת יום כיפור לענוה - "ירח הדבש" היה צו 8 ל8.5 חודשים. נלחמתי עם פלוגת צנחנים וותיקה בסיני (וותיקי הפלוגה סיפרו לי שכבשו עם רפול, במלחמת השחרור - את מנזר סן סימון - שלידו התגוררתי בחוות הנוער הציוני...).

ב 1978, עם 2 ילדים קטנים, נסענו ללימודים בוויסקונסין, ארה"ב, שם סיימתי תואר ראשון ותואר שני באדריכלות. התמחתי בבנייה ירוקה מותאמת אקלים, ואני יועץ משרד האנרגיה מזה 40 שנה. במהלך השנים נולדו לנו עוד 3 ילדים, אנחנו מתגוררים באמירים 45 שנים ומפעילים את המלון המשפחתי. עד גיל 50 שרתתי במילואים - מעל 120 ימים בשנה - רק ביחידות קרביות, והייתי מ"פ ומג"ד לאורך שנים ארוכות. אני מתנדב בדם, מנהל תיאטרון בשלומי, חבר בוועד המנהל של מכללת צפת ועוד...

כיום, 3 מילדינו ו - 5 מנכדינו מתגוררים בארה"ב והם ואנחנו כל הזמן "על הקו". הבן הצעיר חי בקומונה באלסקה, בזכות זוגתי - נכדינו הם דור חמישי לטבעונות (!).

יוסי ריבקו

ישראלי האוהב את משפחתו ומדינתו

יוסי ריבקו

יליד קרית חיים למשפחת חלוצים. עם סיום קורס סיור הלכתי לקורס חובשים. חזרתי לפלוגה ב' (אגמון ודירהלי). לאחר פחות מחודשיים הוצבתי לקורס טייס. שנה וחצי הייתי טייס ואז חזרתי לקוצים. אגמון, כסמג"ד הסכים שאחזור לפלוגה אך השליש התנגד לקבל חייל לקראת שחרור.
הגעתי לגדוד 300 (דרוזים) ובנובמבר 1972, במהלך פתיחת ציר ליד קיבוץ חניתה, אש יעילה של כוחותינו הצליחה לרסק לי את הירך. את השנה שלאחר מכן ביליתי בבי"ח ובשיקום.
החלו "החיים השגרתיים", לימודים(בטכניון), נישואין, 3 ילדים, עבודה.
יותר מעשרים שנים עבדתי כיועץ ומנהל בתעשייה. לאחר מכן, הרחבתי את תחום עיסוקי ועשיתי רישיון רו"ח. כיום אני עובד כרו"ח ומבקר פנים, במקביל להיותי פנסיונר וסבא ל 5 נכדים

יון פדר

ותיק אך עדיין צעיר

יון פדר

נולדתי בקיבוץ רמת יוחנן אך בשנות ילדותי המשפחה נעה ונדה – אמסטרדם, לונדון, בריסטול, קריית טבעון, חיפה. שם סיימתי תיכון והתגייסתי.
בעודי מתברבר בבקו"ם בניסיון לאתר את הצריף של סיירת מטכ"ל, לכד אותי גַייס של אגוז שהכרתי מהתיכון וגרר אותי לביתן של היחידה. הפגנתי 120 שכיבות סמיכה ו.. התקבלתי.
השירות באגוז מזוהה מבחינתי עם יוסי דירהלי – כחייל, מ"כ ומ"מ וככל שזה ישמע מוזר – אהבתי אותו. אבל לבסוף נטשתי את הפלוגה כדי לשמש קמ"ן היחידה. מהסדיר השתחררתי סגן והיום סגן-אלוף (מיל.), אחרי שנות מילואים ממושכות וגדושות תפקידים.

אחרי הצבא עברתי לירושלים כדי ללמוד באוניברסיטה (MA בפסיכולוגיה ו-MA בתקשורת) ונותרתי לחיות בעיר המדהימה-משונה הזאת למשך 45 השנים הבאות (עד שעברנו ליפו).
התחתנתי עם מי שהייתה חברתי עוד מהצבא, עדנה לומסקי, ומזה שנים רבות פרופ' בחוג לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית. יש לנו שני ילדים – עדו (33) והדס (28).

הקריירה המקצועית שלי התאפיינה בריצה למרחקים ארוכים ובשני תחומים בלבד: ספרים ותקשורת. ב-20 השנים האחרונות אני משמש העורך הראשי של ynet (עם הפסקה בת 3 שנים). אני נחשב לאב-המייסד של האתר שגידלתי משלב הסטארט-אפ ועד למפלצת המדיה שהוא היום.
צעדי הראשונים בעולם התקשורת היו בתקופת הלימודים באוניברסיטה כששימשתי כתב ועורך ב"קול ישראל". אבל נטשתי את תחום החדשות למשך שנים רבות ושמשתי העורך הראשי של שתי הוצאות ספרים שהיו לגדולות בתחומן: הוצאת "כתר" (כ-15 שנים) והוצאת הספרים של "ידיעות אחרונות" (כ-5 שנים).
אל התקשורת חזרתי ב-1999 כשבנינו את גרעין ההקמה של ynet וביוני הקרוב האתר יחגוג 20 שנים לעלייתו לאוויר. זה גם יהיה המועד הנכון לי לפרוש מתפקידי ולהעביר את השרביט.

אני לא מתכוון לצאת לפנסיה, אך אני בהחלט מתכוון לחדול מלהחזיק בתפקיד ניהולי כלשהו. דומני שאחרי כמעט 50 שנים שבהם הייתי מפקד ומנהל מערכות כאלה או אחרות, הגיעה העת להיות חפ"שניק. אני מתכוון לצרוך הרבה תרבות, לכתוב הרבה (יש בערך 4 ספרים תיאורטיים על המדף) ואולי אפילו לחזור לאוניברסיטה לדוקטורט נשכח. וכמובן ספורט – משהו שאני עושה באופן די אובססיבי רב חיי (כיום בעיקר שחייה ויוגה).
והעיקר - הסקרנות שלי והתאווה לחיים לא דעכו כמלוא הנימה.

מאיר ארנון

יזם, משקיע ואיש משפחה

מאיר ארנון

אחרי שש שנים בצבא יצאתי לארבע שנים לימודי הנדסה בטכניון, השתתפתי בהקמת חברת תכנה שנמכרה לBMC, ויצאתי ללימודי תואר שני בצרפת.
עם שובי ארצה הקמתי את חברת פוקוס קפיטל שבמשך 25 שנים רכשה חברות תעשייתיות ציבוריות במשבר, בנתה אותן מחדש ומכרה אותן לחברות תעשיתיות אחרות, בחלקן זרות כגון Kimberly Clark ו Memorex.
עם מכירתה של וולקן- וולתא, לפני כעשור, השתתפתי בהקמת עמותת אקומושן שיזמה הקמת אקו- סיסטם ועזרה להקים את תעשיית התחבורה החכמה (מוביליטי) בישראל, כיום חברים בה כ 650 סטרטאפים בתחום ומעל 8000 יזמים, שבזכותם הפכה ישראל להיות מהמדינות המובילות בעולם החדשנות ברכב ובתחבורה.
בשנים האחרונות אני משקיע ועוזר לסטרטאפים בתחום בו אני נחשב למומחה, רכב ומוביליטי, ואני שותף בכמה חברות פורצות דרך בתחום זה
יש לנו חמישה ילדים, שלושה שלי ושניים של ורד, שתיים נשואות, שנים מהילדים בארה"ב (אחת סטרטאפיסטית בסן פרנסיסקו ואחד בלימודי MBA בהארוורד) ושלושה בארץ (מהנדסת מחקר בגוגל, שותפה במסעדות וסטודנט בירושלים) והחיים מלאי עניין. אנחנו מטיילים הרבה בארץ ובעולם, ואני עוסק הרבה בספורט (שוחה, רוכב ורץ).
אני בקשר די קבוע עם כמה מהחברה מאגוז כמו מיקי נובל, גידי לנדאו, משה טרי וגיל גזית.

יצחק אשכנזי ז"ל

גדי פדידא

שמעון כהן

שמעון כהן

קורוח חיי מאז שחרורי מצה"ל אני גר בחולון. עבדתי בחברת תקשורת חב' מר מערכות תקשורת שעיקר פעילותה היתה בשוק האזרחי ועם משרד הביטחון. עבדתי עד שנת 2005 ולאחר מכן עובד עד היום כנהג מונית. ב 1972 נישאתי ונולד לנו בן ליאור.כעבור 13 שנים התגרשתי. חי עד היום עם זוגתי שהיו לה שני ילדים בני 4ו5. בשנת 2011 נישא בני ליאור ובערב יום העצמאות נפטר ליאור ז"ל משבץ מוחי. ותרמנו את אבריו לששה מושתלים. היום יש לנו17 נכדים ו 10 נינים שיחיו ועוד היד נטויה. את שירות המילואים סימתי בשנת 2003.

שלמה בן ארי

שורד יובל שנים עם אותה פולניה

שלמה בן ארי

סוכן ביטוח. שלושה ילדים, ששה נכדים, (מתוכם - שני ילדים בניו-יורק עם ארבעה נכדים), אותה אישה, סקיפר והרבה הפלגות בחו"ל - יוון, איטליה, קרואטייה והאיים הקנריים.

גדעון אלון

גדעון אלון פלוגה ג

גדעון אלון

לאחר השרות חזרתי לקיבוץ יסעור לאחר כשנתים התחלתי לרכז את הפרדס התחתנתי ב1975 ולאחר כ5 שנים עברתי לכפר גלים כמדריך בענף ההדרים דם החזקתי מעמד שנה בעיקר עקב המשכורת הנמוכה ועברתי לכפר יהושע שם הייתי 20 שנה בתפקיד של מנהל מרכז המזון מפעל המייצר מזון לכל סוגי הבקר לאחר עזיבתי נהייתי עצמאי בחברת שפיר ולאחרונה החלטתי שמספיק מכרתי את המערבל ויצאתי לפנסיה פן

דן סנטו ז"ל

סיפור חייו של דן סנטו ז"ל

דן סנטו ז"ל

קורות חייו של דן סנטו (כתבה אלמנתו - דניאלה)
דן סנטו גדל בכפר חיטים. לאחר השרות הצבאי, למד הנדסה אזרחית בטכניון בחיפה והתמחה בהידרולוגיה .
ב-1979 החל לעבוד בתה"ל (תכנון המים לישראל), חברה שהפכה לביתו המקצועי, ובה הגיע לשיאים מקצועיים
בארץ וגם ובחו"ל כשתה"ל, שהייתה בבעלות ממשלתית, הפכה ל"קבוצת תה"ל" - החברה הבינלאומית
הגדולה ביותר בישראל בתחומה ובין המובילות ברחבי הגלובוס.
לאורך השנים עסק דן כמהנדס בתכנון פרוייקטים רבים ומגוונים בנושאי אספקה וטיפול במים ותשתיות
סביבתיות. היה אחראי בין השאר על פרוייקטים לאומיים כמו שיקום החולה, שיקום אגן ים המלח ותכנון תעלת
הימים. פעילותו הבינלאומית כללה ארצות רבות כמו - גאנה, תאילנד, האיטי, קוסטה ריקה, אקוודור ועוד.
בשנת 1988 התמנה למנכ"ל תה"ל בניגריה, שם שהה עם משפחתו כ-4 שנים. ב-1995 החל ללמוד משפטים
במרכז הבינתחומי בהרצליה וכשהפך לעורך דין, שילב מקצוע זה בתחומי ההנדסה.
ב-2005 התמנה דן למנהל תה"ל בתורכיה וקפריסין התורכית, והוביל פעילות הנדסית בתחומי המים,
חקלאות, טיפול באשפה ועוד. עיסוק בתחומים נוספים התאפשרה בחברה המגוונת הזו ,ודן קפץ
בהתלהבות על כל הזדמנות ללמוד משהו חדש. זאת בעיקר בחזית הנושאים האקולוגיים הבוערים וכך
התמחה גם בהפיכת אשפה לאנרגיה , התפלת מים וכדומה.
בתפקידו האחרון בסרביה, דן פרח. הפרוייקט שהוביל בבלגרד - טיהור מי נהר הסאווה לשתיה - היה יוצא דופן
עבורו: כבן להורים סרבים , יצא למסע גילוי שורשיו, חזר לדבר סרבית שפת ילדותו ובכך סגר מעגל משמעותי
. הוא נפטר באופן פתאומי, שם בבלגרד , יום לאחר שמחת ההשקה החגיגית של המפעל- בספטמבר 2014.
על המשפחה - דן נישא לראשונה ב-1974 לפנינה דיאמנט, ובתם שלי הינה כיום דוקטור לפסיכיאטריה ואם
לנכדתו מיקה. ב-1985 נישא לדניאלה גרדוש ולהם שני ילדים – עלמה ויונתן. עלמה חיה כיום בהולנד עם
בעלה ועוסקת בתחום הטלוויזיה - בתאגיד הפקה והפצה בינלאומי, ויונתן - גיטריסט.

ר. יאסוב

יהושע וולאך

דוד (דוקי) וינטרוב

אגוזניק, רופא, טייס, סקיפר.

דוד (דוקי) וינטרוב

דור שני בארץ, יליד בני ברק, בנעוריי הייתי הכנר הראשי של התזמורת הקאמרית לנוער של תל אביב.   בוגר בה"ד 1 פלוגה ו' 71.  בוגר מלחמת יום כיפור במסגרת גדוד קצינים, כציידי טנקים.   בוגר ביה"ס לרפואה בתל אביב 1979, מומחה ברפואת נשים למנהל רפואי של מרכז רפואי רמת-אביב, טייס אזרחי משנת 1990 וסקיפר, יזם של חברות ציוד רפואי; VersaMed, ו - DarioHealth.
בוגר מלחמת לבנון הראשונה, כרופא של גדוד שריון מטכ"לי, 294, הגזרה המערבית, בפיקודו של אל"מ משה פלד (ח"כ לשעבר מצומת). נשוי 47 שנים לאשת חיקי הנצחית, איתה אני חבר מכתה א'.

מאיר מוטולה

איש משפחה ועבודה

מאיר מוטולה

בנובמבר 1967 עליתי ארצה מטורקיה בגבי והגעתי לאולפן בקיבוץ רוחמה.ב אוגוסט 1968 התגייסתי והיתי בין החיילים הבודדים הראשונים בצבא.לקראת סיום שרותי ביולי 1971 התחתנתי עם מי שהיתה מורה שלי באולפן.חזרתי לקיבוץ והתחלתי לעבוד בחשמליה מיקצוע שלמדתי לפני עלייתי ארצה בבית ספר מקצועי בטורקיה.שנה לאחר מלחמת יום כיפורים יצאתי ללימודי הנדסאי חשמל במכללה הטכנולוגית בבאר שבע.עם סיום לימודי שערכו כ 2.5 שנים שבתי לקיבוץ ושנה לאחר מכן התחלתי לרכז את הענף. במקביל מילאתי תפקידים בועדות שונות. בשנת 1986 התבקשתי למלא תפקיד של מנהל ייצור במפעל המברשת רוחמה ובמשך 7 שנים עבדתי במפעל. תחילה היתי מנהל ייצור ולאחר 3 שנים במסגרת אירגון מחדש של המפעל שהיתי שותף בהובלתו התמנתי למנהל תפעול.ב 1986 התמנה מנכ"ל חדש והתבקשתי לעזוב את התפקיד והמפעל כך שהיתי "המפוטר" הראשון בתולדות הקיבוץ.לאחר תורנות של 3 חודשים במכונה שטיפת כלים במטבח בשנת 1995 יצאתי לעבוד בחוץ . 3 חודשים עבדתי במפעל לרהיטים ואז התבקשתי על ידי מנכ"ל חברת אל-מור שהיא חברה לעבודות חשמל להצטרף לחברה. כ 5 שנים היתי בתפקיד מנהל פרויקטים .בשנים אלו בעיקר עסקתי בניהול פרויקטים שביצענו עבור מערכות בטחון השונות.בסביבות סוף שנת 2000 עברתי לעבוד בתחום המכרזים וכשנה לאחר מכן התמניתי למנהל המחלקה ולסמנכ"ל שיווק של החברה.ב יולי 2019 בגיל +70 יצאתי לפנסיה. לרעיתי ולי יש לנו 4 ילדים 9 נכדים ואנחנו מקווים ומצפים לחבק נכדה נוספת בתחילת חודש יוני.

עמוס צור

אהבה בריאות כושר ואושר

עמוס צור

לאחר סיום תפקיד ההדרכה בקורס סיור פברואר 1970 , עברתי לפלוגה ד' עד לשחרור .
לאחר מכן חזרתי לקיבוץ ילדותי גשר הזיו , שם עבדתי בתפקידי ניהול שונים בענפי החקלאות .
בשנת 1976 התחתנתי עם אישתי היקרה אסתי , יחד הקמנו משפחה עם 3 ילדים ו7 נכדים נכון להיום .
בין השנים 1979 ל 1982 למדתי ברופין הנדסת תעשייה וניהול , לאחר סיום הלימודים חזרתי לניהול מפעל הפלסטיק בקיבוץ .
בשנת 1990 עברתי לתשלובת מפעלי מילואות , שם עסקתי בניהול התפעול של מילופרי אבוקדו .
בשנת 1992 עזבנו את קיבוץ גשר הזיו , ועברנו לכפר ורדים שם אנו מתגוררים עד היום .
בין השנים 1997 ל2000 הייתי חלק מצוות ניהול האיכות באגרסקו ומועצת הפירות , בשנים אלו הקמנו מערך בקרת איכות וייצוא אבוקדו מקניה לאירופה.
החל משנת 2000 ועד יצאתי לאחרונה לפנסיה , הייתי חלק מצוות ההקמה של מחלקת השיווק בקרן נזקי טבע . במהלך השנים עסקנו בשיווק פוליסות ביטוחיות לחקלאי ישראל.
ב2017 יצאתי לפנסיה אותה אני מחלק בכיף בין המשך שיווק הפוליסות של קרן נזקי טבע , לבין סבא במשרה מלאה .
לאורך כל השנים הקפדתי ועודני מקפיד על פעילות ספורטיבית מגוונות , שחייה בים ובבריכה , ריצות והליכות ארוכות .

מאירי יוסי

מאירי יוסי

עם שחרורי מסדיר בפברואר 1973 עבדתי בחברת אלביט עד פרוץ מלחמת יום כיפורים. ואז גויסתי למילואים ‏למשך 7 חודשים.

לאחר סיום מלחמה נסעתי לאירופה לתקופת זמן לבדיקת אפשרות לעבוד באחת הארצות בשל קשרי משפחה שהיו לי אך לא הניבו דבר.
חזרתי לארץ, נישאתי לאשתי, אותה הכרתי באלביט ונולדו לנו 3 ילדים מקסימים: בת, ושני בנים ויש לנו 3 נכדים מקסימים.
בשנת 1978 התחלתי לעסוק בתחום הביטוח ואני עובד בענף עד היום הזה

השתתפתי במלחמת שלום הגליל הראשונה
נפצעתי בזמן שרותי הצבאי במילואים ושוחררתי מצה"ל בשנת 2007

הקשר היחידי של עם היחידה נמשך לסירוגין בימי זיכרון בקלעת נמרוד.

שמעון בן שושן

יוסי וולפיש

קורות חיי במקוצר

יוסי וולפיש

אחרי כמעט שנה בקורס טיס, הגעתי לאגוז עברתי חויה נהדרת לקראת הסוף הורידו לי פרופיל עקב בעיות בגב. לא רציתי להשאר ביחידה בנצרת. בבקו"ם נשלחתי להיות משק משמעת במפקדת קצין רפואה ראשי בצריפין - תקופה יפה. למדתי גרפיקה . התחתנתי . גרנו בראשון לציון. עבדתי בתעשיה האווירית כגרפיקאי. ב 75 חזרנו לקרית שמונה. נכנסתי לעבוד עם אבי בנגריה ומאז אני נגר .הנגריה היתה הגדולה בצפון . עברנו ועברתי תקופות שונות . נחשבתי ונחשב לנגר אומן. ב 95 עברנו לגור ביסוד המעלה . לפני כ-9 שנים הורדתי הילוך וסגרתי את הנגריה ומאז אני עובד בנגריה של חבר כשיש הזמנות עבודה וכשאין אז עבור ילדיי, נכדיי ולביתי, ולא רק בנגרות. עדיין נשוי ואב ל-3 וסב ל-7 נכדים מהממים. בגדול משתדל להנות בפנסיה.

דוד מטק

סיפור חיים בקיצור

דוד מטק

התגייסתי פברואר 70, קורס סיור המחלקה של דירהלי, פלוגה ב' , קורס קצינים, מ"מ, סמ"פ, סיימתי את השרות הסדיר כמפ' קורס סיור השתחררתי תחילת 1973, חזרתי לעבוד במטע בסאסא.
בשבת 6 לאוקטובר מלחמת יום כיפור, לקחתי החלטה של רגע לחזור לאגוז ולא להתייצב ביחידת המילואים שלי (מאגר הקצינים ) עברתי עם הגדוד את כל המלחמה ולקראת סופה מצאתי את עצמי בתל ענתר ממלא מקום מפ' פלוגה א' (מילואימניק).
אגוז לקראת פירוק ואני אוסף חיילים מכל הפלוגות ומקים את יחידת ארז המתמחה בלוחמה בתנאי חורף קשים בחרמון , מלחמת ההתשה בעיצומה, אנחנו מתאמנים ומסיעים לשמירת הקו בחורף קשה ומושלג, התקופה מסתיימת בקרב קשה לסילוק הסורים משיא החרמון ביחד עם סיירת מטכ"ל , לאחר הסכם ההפרדה והעברת החלק הגבוה של החרמון לשליטת האו"ם מחליט הצבא שיחידת ארז תהיה יח' מילואים ואני ממשיך עם חלק מהפלוגה לסיירת חטיבת השריון 7, ולפקד על סיירת חטיבת גולני, השתחררתי, טיול בחו"ל (מאוחר) , חזרה לפלחה בקיבוץ.
חוזר פעם נוספת לצבא סמג"ד בהקמת גדוד 797 שנהפך בהמשך ליחידת חיל האוויר "שלדג" , השתחררתי סופית בתחילת שנות השמונים , 20 שנה של מילואים (אינטנסיביים) מפקד גדוד המילואים בשלדג,
נישואין לדורית , מקימים ביחד בית במצפה חרשים בגליל, עבודה בקק"ל וחקלאי (עדר בקר לבשר)
נולדו מור, איתי ועפרי, אנחנו עוברים ליובלים.
ב- 2005 סיימתי את עבודתי בקק"ל (פרישה מוקדמת) כמנהל מחלקת התכנון בצפון, עברתי לנהל את אגף הישובים במועצה אזורית משגב.
אני פנסיונר (עובד עדיין במועצה בחלקיות משרה) סבא ל- 7 נכדים.

מיכאל סופר

מ"פ הקורס פברואר 1970

מיכאל סופר

לאחר שנה בשירות קבע, בה הייתי קמב"ץ ומ"פ גימל, השתחררתי משירותי בצה"ל ביולי 1971 בדרגת סגן. יצאתי ללימודים אקדמיים בחו"ל, בריסל – בלגיה, אך אחרי זמן לא ארוך הבנתי שההחלטה ללמוד הייתה מוקדמת מדי ורצוי שאמצה את רצון המסע ארוך הטווח שלי. עבדתי באנטוורפן והמראתי למסע באוסטרליה בפברואר 1973. הפכתי להיות תרמילאי בטרם נעשה שימוש במושג זה. חרשתי את אוסטרליה כולל עבודה בהריסת בניינים במלבורן וחיבור עם חבר בסידני. רכשנו רכב בסידני וחצינו את אוסטרליה דרך פנים היבשת עד לדרווין. מדרווין החלנו במסע לדרום מזרח אסיה שעבר בסינגפור, תאילנד, לאוס, הונג קונג, טאיוואן, דרום קוריאה והגעה לטוקיו, יפן, באוגוסט 1973. בטוקיו הייתי שותף לפיתוח הרעיון של מכירת תמונות בתחנות רכבת. מלחמת יום כיפור קטעה את שהותי ושבתי ארצה. בשדה התעופה נשלחתי לבסיס הקחצ"ר (שישב ברמלה) בו הקימו גדודים על בסיס אנשי מילואים ששבו מחו"ל, חיילים שהשתחררו זמן קצר לפני המלחמה וטרם הוצבו ביחידות צבאיות, עתודאים וכדומה. הגדוד אליו השתייכתי היה גדוד 9300 והייתי מ"פ פלוגה ג'. השירות התחיל במיתלה והסתיים על גבי ג'בל עתקה (עתקה הנמוכה מעל עדבייה) [https://www.facebook.com/groups/169927846522114/ ]
לאחר המלחמה שבתי ליפן להמשך המסע ביפן עצמה, ארה"ב ודרך בלגיה שבתי ארצה.
התחלתי את לימודי האקדמיים באוניברסיטה העברית בנובמבר 1974. סיימתי תואר ראשון בכלכלה וגאוגרפיה ותואר שני בגאוגרפיה. כאשר חשבתי להמשיך לדוקטורט העמדתי בפני עצמי שלושה תנאים: 1) אוניברסיטה אחרת; 2) מלגה שתסייע לי; 3) בחירה בתזה שתאפשר לי להגיע הכי רחוק שאני יכול לתוך האוקיינוס השקט. כל זה התקיים באוניברסיטת מלבורן, אוסטרליה, כאשר נושא עבודת הדוקטורט שלי עסק בסוגיות של פיתוח אזורי אי-שוויוני באיי פיג'י. תזה שהביאה לכך שאשהה באיי פיג'י חודשים לא מעטים ואני ממשיך בנסיעותיי ומחקרי בפיג'י עד היום. הגעתי לאוסטרליה עם בן שגילו 8 חודשים ושבתי עם שלושה ילדים. בזמן היותי סטודנט צברתי מספר גדול של ימי מילואים. שמשתי מפקד פלוגת הסיור האוגדתית של אוגדה 880 (מחנה חסה), שהפכה בשנת 1979 להיות פלוגת הסיור של יחמ"ן (היום יחמ"מ) האוגדה.
התחלתי את הקריירה האקדמית שלי בחוג לגאוגרפיה באוניברסיטת תל-אביב ולאחר מספר שנים עברתי למחלקה לגאוגרפיה וסביבה באוניברסיטת בר-אילן. במקביל הייתי איש סגל גם במכללת לוינסקי מספר שנים. לאחר יותר משלושים שנות שירות באקדמיה פרשתי לפני שלוש שנים והיום אני פרופסור אמריטוס שמרצה בשתי האוניברסיטאות שציינתי וממלא עוד מספר תפקידים אקדמיים גם ברמה הבינלאומית. אני מתמחה בתחומי הגאוגרפיה הכלכלית, סוגיות של פיתוח מקומי ואזורי במדינות מפותחות ובמדינות מתפתחות, תמורות במרחב הכפרי, תמורות ביישוב הערבי בישראל. ממשיך במחקר ופעיל במספר תחומים באיגוד הגאוגרפי הבינלאומי. https://scholar.google.co.il/citations?user=1Xbbf4gAAAAJ&hl=en
בחודש אפריל 2019 שוחררתי מצה"ל לאחר שמאז 1989 הייתי איש מילואים בפו"מ. במסגרת זו חנכתי את המג"דים העתידיים בתרגילי מלחמה ועברו דרכי לא מעט מאלופי צה"ל הנוכחיים. בתעודת השחרור הודו לי על שלוש שנות סדיר, שנת קבע, ו- 47 שנים ו- 5 חודשים של שירות במילואים, כאשר בחלק משנים אלה חתמתי מדי שנה על טופס התנדבות.
נשוי לרותי, שלושה ילדים – בת באמצע, וארבעה נכדים.
גדלתי בתל-אביב וממשיך לגור בתל-אביב.
את השאר אספר ואפרט במסגרת המפגש.

יוסי לוי

צבי חלפין

צבי חלפין

התגייסתי בנובמבר 67. ראינו ברמת הגולן את שרידי מלחמת ששת הימים. למדנו להכיר את גבולות הצפון מכל זוית אפשרית ,ביום ובלילה . לאחר היציאה מההלם בטירונות בגולני , הגענו לקורס הסיור בנצרת , מבחינתי הקורס הזה הפך אותי למה שאני ואני אסיר תודה לצה"ל עד היום. לאחר קורס מ"פים בשנת 70 סופחתי כקצין מבצעים במחוז מירון שהיה אז בצפת .ועזבתי בצער את היחידה. לאחר כשנתיים בקבע השתחררתי. שירתתי במילואים ביח"מן כמ"מ ומאוחר יותר כס"מפ .השירות בצה"ל הוא זכות ענקית ולא חובה לכן גם תרמתי ככל יכולתי לאירגון מופלא זה . כל חיי מתגורר בקיבוץ יפעת ,אבא לארבעה ילדים וסבא לתשעה נכדים .

אברהם זרח

סיפור חיים

אברהם זרח

תגידו, אתם מאמינים באגדות? לא???? כנראה שפשוט לא פגשתם את זרח מאיילת השחר, אחת הדמויות הכי מיתולוגיות וציוריות בקואופרטיב ההובלה שלנו. ביותר מ40 השנים שלו בארגון, האיש המיוחד הזה נהג פחות או יותר על הכל (ניחוש שלנו - גם על כרכרות רתומות לפרדות), הכיר את המשאיות הכתומות עוד לפני שהמציאו את הכתום, ועשה קילומטראז' כמו לירח וחזרה. ועכשיו הוא פורש. מסירים את הכובע בפני נהג מסוג שכבר לא מייצרים יותר, ואומרים תודה על שנים ארוכות של מסירות וחברות. הכבישים (וגם אנחנו) כבר מתגעגעים....

יגאל דניאל

אלי זכריה ז"ל

יוסי ברוך

סיפור חיים

יוסי ברוך

After the 1973 war, I went to the Mechina at the Hebrew University in Jerusalem and lived in the dormitories at Givah haTsarfateet. The following year, i moved into the Resnick dormitories on mt. Scopus, where i met a young woman. In 1975 she moved to Givat Ram and I remained at Resnick. I did not like that situation, so we moved into an apartment in Kiryat Yovel in February of 1976, she asked me to marry her, and two weeks later we were married. Two months later we found out that we were pregnant. My wife began feeling homesick, so we decided to go visit her parents for two weeks. That was forty four years ago. In november 1976 our wonderful daughter was born. During this period, we were living with my wife's parents, and then in early 1977, we moved into an apartment. My wife's parents were manufacturers of sandwich steaks (commonly known as philly cheesesteaks) and i was brought into the family business. In 1979 we moved into our own home, where we still reside. In 1983 our second wonderful daughter was born. In 1993, we bought the business from my wife's parents. We upgraded the equipment which allowed us to increase production. With the additional business, we saw the need to move the plant to a larger facility. We became the #4 producer of raw sandwich steaks. In 2016, we sold the business and are now enjoying our retirement. We enjoy spending time with our granddaughter whom we adore and travel as much as possible. One of these years, we will return to Israel.

אחרי מלחמת יום הכיפורים למדתי במכינה באוניברסיטה העברית בירושלים. התגוררתי במעונות בגבעה הצרפתית בירושלים. בשנה שלאחר מכן עברתי למעונות רזניק על הר הצופים היכן שפגשתי בחורה צעירה . בשנת 1975 היא עברה להתגורר בגבעת רם ואני נותרתי מאחור במעונות רזניק. ממש לא אהבתי את הריחוק ממנה ולכן עברנו לדירה שכורה בקריית יובל. בפברואר 1976 היא הציעה לי נישואין והסכמתי. בתוך שבועיים התחתנו וכעבור חודשיים גילינו שאנחנו בהריון . אשתי התגעגעה למשפחתה ולכן נסענו לביקור קצר של שבועיים . ביקור שנמשך עד היום . בנובמבר 1976 נולדה ביתנו הבכורה. במשך תקופה זו, התגוררנו בבית הורי אשתי עד תחילת 1977 שבמהלכה עברנו לדירה משלנו. להורי אשתי היה מפעל מזון שיצר סנדביץ' סטייק הידוע בכינויו Philly Cheesesteak והם צירפו אותי לעסק המשפחתי. בשנת 1979 עברנו לבית משלנו בו אנחנו גרים עד היום . בשנת 1983 נולדה ביתנו השנייה . בשנת 1993 רכשתי את העסק מידי בני משפחת אשתי . רכשנו ציוד מודרני יותר הגדלנו את כושר היצור והעברנו את המפעל לאתר גדול יותר. בשלב מסוים הוגדרנו כיצרן הרביעי בגודלו של Philly Cheesesteak . בשנת 2016 מכרנו את העסק. כיום אנחנו נהנים מהפרישה לגמלאות , והטיפול בנכדה החמודה שלנו. מטיילים הרבה . יום אחד גם נשוב לישראל.

עופר מיכאלי

כמעט אותו הדבר

עופר מיכאלי

מיד אחרי השחרור התחלתי ללמוד הוראה. לימודיי הופסקו כי נקראתי לדגל החינוך בקיבוץ. הייתי למנהל בית הספר הצעיר בארץ. חינכתי ולימדתי שנים רבות, ומשראיתי שיש מעט תלמידים בבית-ספרי, הקמתי בית-ספר אזורי חדש. התחתנתי ונולדו לי שלושה ילדים, סבא לשלוש נכדות ונכד. כיהנתי כמזכיר קיבוץ זמן רב מדי, ואז אירעה לי תאונת עבודה קשה, שכבתי בבתי-חולים כמעט שלוש שנים, נותחתי עשרות פעמים, ונותרתי נכה בכיסא גלגלים. אחרי שיקום ארוך חזרתי להלך על רגליי. הקמתי את קבוצת הנכים הקיבוציים באזור שפעלה להשגת הזכויות ממוסדות ממשלתיים. הייתי למורה לחיות-בר. כל שבוע תפסתי חיה, והבאתי אותה לתלמידיי. הצלחה גדולה מאוד באזור כולו, אך מעבר להצלחה אני מכין דורות של אוהבי טבע, אשר הם הם מגני הטבע החשובים והרבים בכל אשר ילכו. לפני 10 שנים הקמתי בעזרת "ג'וינט ישראל" את העמותה הגדולה, הפעילה והתוססת ביותר בגליל. העמותה היא בדמות נוף מולדתי הסוציאליסטי: שיתוף פעולה של יהודים חרדיים, קיבוצניקים, דרוזים, אנשי המושבות הוותיקות, בדואים – כל עמך ישראל. אצלנו ישנם נכים מכל הקשת הנכית: משותקים, עיוורים, אנשים עם פיגור שכלי, אנשים עם מחלות נפש וכל המרעין בישין הרפואי. אנחנו תמיד פועלים בקבוצות של אנשים נכים יחד עם אנשים בריאים יותר. יש לנו שני תאטראות, שלוש קבוצות ספורט, ועוד קבוצות רבות הפועלות כל השנה. על פעילותי למען החלש בחברה: נכים וחיות-בר פצועות, זכיתי בתואר "יקיר הגליל 2012", ואני האיש הצעיר ביותר שזכה בתואר זה.
במשך שנים רבות
אני ממשיך לחנך נערים ונערות, ואני פעיל מאוד בתחום העשייה למען אנשים עם מוגבלויות באצבע הגליל. אני טורבו-סבא לצהלת ארבעת נכדיי. כן יירבו. אנא לו יהי!

ישראל קויפמן

סיפור חיים

ישראל קויפמן

וכך קרה שביום האחרון של טירונות גולני שברתי את הקרסול והגעתי לקורס סיור עם גבס .
וכך מצאתי את עצמי בתפקיד הפצוע על האלונקה בכל המסעות וכולל מסעות ה"גמלים".
לאחר השרות, חברתי לאבי שהיה קבלן בניין בלי טיול למזרח, או לדרום אמריקה מאחר והיו לנו
התחייבויות לדירה שההורים קנו לנו.
בסוף 73 נישאתי לחברתי תמי ומאז אנחנו יחד חיים את החיים ואוהבים לחיות.
בשנת 77 לאחר שאבי הפסיק לעבוד, המשכתי את דרכו כקבלן בנין. במהלך השנים בניתי פרויקטים
מסוגים שונים קטנים וגדולים ועד היום אני עוסק בבניה כמנהל פרויקטים. העבודה, עד היום היא
בשבילי נכס ומביאה סיפוק ומשמעות.
בשנת 85 בניתי את ביתנו בפתח תקוה ואנו חיים שם עד היום.
חיי הנישואים הביאו לחיים שתי בנות שהביאו 2 נכדות ונכד והרביעית בבישול.
בגדול זה נשמע מסלול חיים מקובל ונורמטיבי.
אנחנו עומדים כאן קרובים ל 70 מספר שהוא בלתי נתפס!
בתוך כל זה התפניתי ומתפנה לתחומי ענין רבים:
רכיבת אופניים, טיולים בארץ ובחו"ל כאשר אני מגיע למקומות אקזוטיים ומרוחקים, הליכה ברגל בשביל ישראל, ספורט וטיולי ג'יפים.
ממקום זה אני מאחל לכולנו בריאות ואושר!
ושנמשיך להגשים את חלומותינו.

עודד עודי דגאי

סיפור חיי

עודד עודי דגאי

היום זה אולי יראה מוזר, אבל דחיתי את הגיוס מאוגוסט 1969 לפברואר 1970 כדי להצטרף לאגוז. שרתתי כ- 3 שנים בפלוגה ג' (למעט תקופה קצרה בפלוגה ד' – רמות נפתלי) . יום לאחר השחרור נסעתי לכמה חודשים לחו"ל.
עם שובי ביולי 1973 נשאתי את רותי לאשה, אנחנו נשואים עד עצם היום.
במלחמת יום כיפור סופחתי (עדיין לא הוצבתי ליח' מילואים) לגדוד "ציידי טנקים" שהיה אמור למנוע את פלישת ירדן לישראל. לקראת סוף המלחמה מצאנו את עצמנו על הר עתקה בצד מערבי של התעלה.
לאחר המלחמה חזרתי לקיבוץ עין שמר וניהלתי את ענף האבוקדו.
ב-1982 נסעתי עם משפחתי לארה"ב והייתי מנהל מקצועי בחווה לגידול אבוקדו בקליפורניה.
עם שובנו מחו"ל הלכתי ללמוד תואר ראשון בכלכלה וניהול.
לאחר סיום לימודי נבחרתי ב-1990 להיות מרכז המשק בעין שמר תפקיד אותו מילאתי במשך 5 שנים.
עם סיום תפקידי ב-1995 עברתי לנהל את תאגיד האבוקדו של מפעלים אזוריים - גרנות.
לקראת סוף 1997 חזרתי לקדנציה שנייה בקליפורניה , הפעם כמנכ"ל.
ב-2000 חזרתי לישראל ולקיבוץ ומוניתי למנכ"ל תעשיות גומי עין שמר תפקיד אותו מילאתי עד 2006 .
2007-8 עסקתי בהקמת מיזם משותף לתאגיד הגומי ולאדם פרטי בבוסניה.
2007-2013 נבחרתי ליו"ר הכלכלי של עין שמר, במסגרת התפקיד עסקתי ביזמות של הקמת מתחם מסחרי.
2013- עם התחלת בניית הפרויקט, מתחם מסחרי משותף לחברת הדלק דור אלון ועין שמר, נבחרתי כמנכ"ל החברה המשותפת אותה ניהלתי עד 2016 . מאז עוסק בפיתוח עסקי של המתחם ובפעילויות נדל"ן אחרות של הקיבוץ.
לרותי ולי 3 ילדים ו 8 נכדים.
תחביבים: רכיבה על אופני שטח, צילום טבע

גלעד גנן ז"ל

סיפור חיים קצרים

גלעד גנן ז"ל

גלעד גנן
נולד ב-כ"ב טבת תש"י 31.12.1950
נפטר ב-ח' חשוון תשמ"א 18.10.1980

גלעד, חוזר היום לאדמתנו. שלושים שנה עברו מאז נולד כאן, צעד צעדיו הראשונים, צמח, שיחק, למד, חלם, פעל וחי, בחברותא עם בני קבוצתו "סמדר" - בשמחה בטוב, בוויכוח, בטוב, בוויכוח, במרי, בתרומת כפיים ביום חול, ובצבע ואות ליום חג..
השורשים כאן הענפים מחפשים נוף חדש לחיות ולהאחז בו... לפני שנה-וחצי יצא גלעד מגשר לקצרין, והוא רוקם תוכניות חיים חדשים... ולא עמד לו לבו... גלעד שב לנוח ליד אביו יוסף ז"ל, אל הנוף אשר אהב ושהיה בין מטפחיו,
ימתקו לו רגבי עפר אדמתנו.
עם מרים, אסתר, שמעון המשפחה אבלים כולנו,
ת נ צ ב "א

-
אט אט אני חוזרת אל הממש של סביבי. יחד עם זה אינו מהרהרת, חוזרת ומהרהרת
על בני היקר שזה עתה הלך לעולמו.
הוא היה ילד טוב... אולי לפעמים מוזר בהתנהגותו, או שראו אותו כתמהוני בחברה... אך הוא היה איש ישר בהשקפותיו. וכן הוא גם בבגרותו, עד שקרה לו המשבר החברתי לפני שנתיים.
הוא סבל קשות מהמכה... ולמרות שהיה מסור ונאמן לקיבוצו, וכבר אז היו לו סימנים ברורים על ליקוי בלבו, הוא אחז בהחלטה הגורלית ועזב את החברה בה הוא נולד, גדל ולחם.
באו עליו ימים קשים. גנן בעבודה כגנן עצמאי בקצרין וגם בגלל מצב בריאותו שהורע. לפני חצי שנה עבר ניתוח לב פתוח, וכתוצאה מכך סבל מסיבוכים קשים. למרות זאת, הוא התקשר עם המכון לאומנות בתל-חי כדי לחדש את לימודיו לשנה נוספת. בין חלומותיו ותוכניותיו - (גם להקמת משפחה בקצרין) היו לו מחשבות שפעם בכל-זאת יחזור לקיבוץ שלו... רק שהוא לא ידע איך יחזור.
רק עכשיו, אחרי הניתוח השני, כשלבו נהרס ויחד אתו כל משאלותיו של אדם
צעיר בן שלושים - רק עכשיו מצא את הדרך חזרה…
אני וכל משפחתי מודים לכם על האפשרות שנתתם לגלעד, בני היקר, לשוב אל •
אדמת גשר.
אנו נבוא אליך, גלעד, בלבנו נזכור אותך לעד.
מרים אדן (גנן) והמשפחה,

לבית גשר שלום
היום, כשאני עומדת פעם נוספת לפני הקבר הפתוח בגשר, אני יודעת שמעגל
נוסף נחתם במשפחה שלנו.
היום, אני רואה את חבריו לכיתה מגוללים עפר על פני הקבר. אבל אני לא כך ראיתי אותך שב לגשר!
היום אין בלבי טינה, את המת אי-אפשר להחזיר לחיים, ואת הנעשה אין להשיב, גלעד במותו לקח חלק ממני - על חלומות שטווינו, תערוכה שתכננו במשותף בקצרין, לימודים שהחל מבלי להשלים...
פעילותו הענפה של גלעד בקצרין, לאחר עזיבתו את גשר, בכל התחומים, מהחוג לידיעת הארץ, הדרכת טיולים, הנצחת סיירת אגוז בגולן, ועד פיתוח תשתית גינון בקצרין, וחיפוש דרכים לביטוי עצמי בציור, בלימודיו בקרית שמונה... כל זאת, למרות הלחץ ההולך ומחריף של הלב לתפקד. כל זאת לא משאיר בלבי צל של ספק שגלעד בחר בדרכו, והלך בה מתוך הכרת צרכיו ויכולתו. אם שגה, ואם לא עמד לבו בעומס להמשיך ולהתמודד, את זאת אנחנו יודעים היום.
גשר היתה לגלעד בית אהוב. אם המציאות איכזבה, הוא מצא פיצוי מה בקצרין,
העיר הצעירה והמתפתחת.
ברצוני להודות לכם שאפשרתם לו לנוח לצד אביו מולידו.
לא נותר לי אלא להמשיך בדרך שאבא ז"ל התווה לנו לפני שנים. ויהא זה פיצוי מה לדברים אותם התחלנו במשותף...::
בידידות
אסתר גנן•

מות הָגָנָן
דָעַךְ הקיץ עַל חֲלוֹמוֹתָיו
וּבַגַּבִּים רוּחַ צִינָה נוֹשָׁבֶת
נָשָׁר הגנן עוֹד בְּטֶרֶם סְתָו
לבּוֹ הִקְדִים אִת עֲלֵי הַשֶׁלֶכֶת•
עוֹד אֶגְרוֹפִּיוּ מוּכי עֲוית יַחֲבקו
קרדום עקר נטול הנחמה
כלו כוחם להבל ולתוהו
בְּאַבּוֹתָם חֵלֶק וְנַחֲלָה.
עָמַל בְּלַהַט. מַה יתְרוֹן מִמֶּנוּ?
לבּוֹ נָטְשף וְאִי, לְהָשִׁיבֵנו
רַק תְהוֹמוֹת עֵינָיו תִּשְׁאַלְנָה עוֹד
מִבַּעַד רגבִי עָפֶר וְשָׁרְשֵׁי זֵית
את המשעול שהוֹליך אֶל הַבַּיִת
אֶת זִיו הָאיריסים אֲשֶׁר נָמוֹג.

יעקב גת בן דודה של מרים .

דורון גולן ז"ל

דורון גולן ז"ל

בן מנחם ופנינה. נולד ביום ט"ו בתשרי תשי"ב (15.9.1951) בתל אביב. למד בבית הספר היסודי "תל-נורדוי" וסיים את לימודיו בבית הספר התיכון העירוני ה' - שניהם בתל אביב. כשסיים לימודיו הוענקה לו תעודת הצטיינות על פעילות חברתית בהנהגה הארצית של "נוער לנוער". במסגרת "נוער לנוער" התחיל את פעילותו עם נער עיוור; הוא גם ריכז שני חוגים בבית ספר ביפו ועבד בהתנדבות בבית החולים "איכילוב" בתל אביב. אחרי כן נבחר על ידי שכבת הששיות כנציג שלה בהנהגה העירונית, שבחרה בו ליושב-ראש; משם הגיע להנהגה הארצית ובכיתה השביעית נבחר לנשיא "נוער לנוער" בישראל. בקיץ 1966 עבר קורס מ"כים בגדנ"ע בג'ליל. בזמן הכוננות לפני מלחמת ששת הימים היה חבר פעיל ב"מטה החירום" לנוער בעיריית תל אביב. בשנת 1967 נבחר

לתפקיד מזכיר עיר-הנוער של תל-אביב. בקיץ 1968 היה חבר המשלחת לארצות הברית כנשיא "נוער לנוער" ישראל. מטרת הנסיעה הייתה להדק את הקשרים עם נוער יהודי בגולה ובעיקר עם ארגון הנוער של "בני ברית". דורון למד מהם רבות בכל התחומים, בעיקר בתחומי ההנהגה העצמית והדימוקרטיה בשורות הארגון. בינואר 1969 אירגן דורון כנס של מתנדבי נוער בתל אביב לתפקידי הג"א ושם סוכם על קורסים למתנדבים מטעם צה"ל, לשם מתן הכשרה מתאימה לתלמידים. השאלה שהטרידה נערים מאז מלחמת ששת הימים היתה: מה נעשה בעורף כשאחינו בחזית? התשובה לכך נמצאה על ידי קבוצה ראשונה של תלמידים מבתי ספר תיכוניים עירוניים בתל אביב, שהתחילו להכשיר עצמם לתפקידי עזר ביטחוניים בשעת חירום. מבצע זה יזם ארגון "נוער לנוער" שליד אגף החינוך העירוני. במשך לימודיו בבית הספר התיכון, ארגן והדריך קורסים לנוער ב"נעורים" (כפר נוער של "הדסה") שיועדו לחברי "נוער לנוער" בישראל ובכפר המכביה - שיועדו לנוער ישראלי ונוער אמריקני. הוא ארגן את הנוער הדרוזי ב"נוער לנוער" והוכרז כמוכתר בעוספיה. הוא מצא סיפוק רב בהגשת עזרה לזולת וסמינרי ההדרכה הוסיפו להרחבת דעתו. ניהול המחנות כיושב ראש וכן ההתפתחות של תודעה אזרחית טובה טיפחו את אישיותו.

דורון גויס לצה"ל במחצית אוקטובר 1969, והגיע לדרגת סג"מ, אך ביום כ' בטבת תשל"ב (7.1.1972), נפל בעת מילוי תפקידו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקד יחידתו: "דורון היה מטובי קציני היחידה. תמיד ראשון למתנדבים. תוסס, עליז אהוב על מפקדיו ועל חייליו כאחד. דרכו של דורון לא הייתה קלה כאשר הגיע אלינו מקורס טיס. - - - דורון, בזכות יכולתו ושאפתנותו, ידע להתקדם ולבסס את מעמדו ביחידה - וכן יצא לקורס קצינים. תוך כדי הקורס חשש דורון (חשש שווא, כמובן) שאינו בין המועמדים לחזור ליחידה ואת חששותיו אלה כתב במכתב ששלח אלי. אז היה לי ברור שאנשים מסוגו הם האנשים שארצה לראות כקצינים ביחידתי. ואכן, בתקופה הקצרה שהספיק לשרת כקצין ביחידה הוכיח כי לא טעינו בו".

בשבת לאחר נפילתו עמד להיבחר לנשיא לשכה ב"בני ברית", שבהקמתה פעל רבות. למן אותו היום תיקרא הלשכה בשם "לשכת דורון". כן עמד לקבל מלגה ללימודים גבוהים בארצות הברית, במקצועות סוציולוגיה, חינוך ועבודה קהילתית.

דורון היה צייר מחונן, ובמלאת שלושים לנפילתו נערכה אזכרה בבית הספר התיכון עירוני ה' ובאותו מעמד נערכה תערוכה מציוריו.

כמה וכמה פעולות הנצחה נקראו על שמו של דורון: מלבד "לשכת דורון" שנזכרה לעיל, נערך יום ספורט בחופש הפסח לכל סניפי "נוער לנוער" בארץ ולסניף המצטיין מוענק גביע; כספים נשלחו מארצות הברית לשם הבאת נוער ישראלי חסר אמצעים לביקור בארצות הברית, כדי לטפח את הקשר בין הנוער הישראלי לבין הנוער האמריקאי - מפעל שדורון עסק בו; באולם "דקל" בת"א נערך מופע אמנים בהתנדבות שמהכנסותיו הוקמה קרן מיוחדת למלגה שנתית ללימודים גבוהים לצעיר יוצא "נוער לנוער" אשר יתחייב לעבוד בתום לימודיו עם נוער טעון טיפוח; כן נערכהמכירה פומבית של תמונות שנתרמו על ידי ציירים ואספנים ואשר חלק מההכנסות מהמכירה נועד לקרן המלגה; ארגון "נוער לנוער" הקדיש לזכרו של דורון אחת מחוברות הבטאון שלו בשם "מצפון" וכן הוקדש מקום נכבד לדמותו בחוברת "שופר" בטאון .B.B.Y.O צעירי בני-ברית בארה"ב.

דוד דוקי ויינטרוב

רופא ויזם

דוד דוקי ויינטרוב

שמי דוד (דוקי) וינטרוב. נשוי (לאותה אשה) 49 שנים, אבא לשלושה וסבא (גאה) לחמישה. גר ביבנה מזה 36 שנים. יליד בני ברק, שם חייתי עד גיוסי לצבא. בנעורי הייתי כנר ואף שימשתי כנר ראשי של התזמורת הקאמרית לנוער של תל אביב. לאחר השרות הצבאי למדתי רפואה באוניברסיטת תל אביב. סיימתי בשנת 1979. התמחיתי ברפואת נשים בבי"ח סורוקה. הקמתי שתי חברות סטארט-אפ; VersaMed, שפיתחה מכשיר הנשמה לחירום ונמכרה ל- GE, וכן את DarioHealth (נסד"ק DRIO), שפיתחה מכשיר למדידת סוכר בסביבה סלולרית. ברשותי רישיון טיס פרטי וכן רישיון שייט למים בינלאומיים (סקיפר). מזה 39 שנים בעל מרפאה פרטית לרפואת נשים ברמת אביב.

אורי ושיץ

סיפור החיים

אורי ושיץ

חצי שנה אחרי השחרור בעת היותי סטודנט פרצה מלחמת יום הכיפורים שכמובן צילקה את כולנו וגם את משפחתי . במלחמה שרתתי 7 חדשים בנגמ"ש של רפול ודוידי במסגרת שרות בגדוד הסיור 134. לאח מכן עד גיל 45 שרתתי בפלוגות הסיור של חטיבה 7 ושל 188.

באזרחות החל מסוף שנות השבעים ניהלתי מספר חברות של ציוד מכני הנדסי בעיקר מלגזות כולל 12 שנים שבהן ניהלתי את סוכנות הציוד המכני של טויוטה בישראל. כמו כן שימשתי כ-20 שנים כיו"ר יבואני ציוד השינוע בישראל בלשכת המסחר. בתחילת שנות התשעים במשך ארבע שנים ניהלתי חברה בארה"ב עבור יהושע ולך.
בעשר השנים האחרונות יש לי חברה המוכרת, משווקת ונותנת שרות למנופים, למלגזות כבדות וציוד לנמלים. החברה מייצגת חברה שבדית גדולה המובילה בעולם ובישראל.

במסגרת הפרויקטים שעשיתי לאחרונה זכיתי גם לעבוד עם יעקב בן שושן ידידנו משכבר הימים ביחידה.

אני נשוי מזה 45 שנה , שלושה ילדים ושמונה נכדים/דות (אבל מי סופר).

להתראות בכנס בתקוה שהקורונה לא תהרוס לנו.

אהרון בן שושן / גולצקי

אהרון בן שושן / גולצקי

מאז נפרדו דרכנו בסיום קורס סיור שלכם נוב' 70.
לאחר סיום הקורס סוף אוגוסט עברתי לפלוגה ג' ברמות נפתלי הייתי שם עד אמצע אוקטובר ואז יצאתי לבה"ד 1.
חזרתי ליחידה אבל נשארתי תקופה קצרה ועברתי לחטמ"ר צמ"ח, שם הייתי כחצי שנה ועברתי לגולני בתפקיד סמ"פ ואחר כך מ"פ, השתחררתי באוגוסט 72.
במסגרת מילואים שירתתי באוגדת שריון בתפקידים של מפקד חש"ל, קמב"ץ וק.אג"מ של חט' 814 באוג' 252.
מילואים עשיתי כמעט עד גיל 60.
בחיים האזרחיים למדתי בבית ברל ואז עסקתי בניהול מרכז קהילתי בלוד במשך חמש שנים, אז גם הקמנו בחסות עירית לוד בית ספר פתוח לחבורות רחוב, שנסגר לאחר שנה עקב התנגדות עסקנים בעירייה, לאחר למדתי תעשייה וניהול ועבדתי בטלרד עד גיל 51, עת יצאתי לפרישה מוקדמת ואז הקמתי חברה בע"מ לייעוץ וניהול פרויקטים בתחום של Call Center עד הפרישה…

מאיר אמסלם

סיפור חיים

מאיר אמסלם

אני גר בנאשוויל טנסי מאז יוני 2017 /גרתי 14 שנים באלבאני ניו יורק.

שרתתי בצה"ל 30 שנה. במהלך קורס סיור ניפגעתי באוזן ושרתתי במפקדה.
עבדתי עם אורי שמחוני, אבי תלם, אהרון ורדי ומשה כפרי. במלחמת יום כיפור הייתי עם הגדוד ברמת הגולן, ובמובלעת הסורית עד פרוק הגדוד. נישארתי בחטיבת החרמונים עם הקמת יחידת האלפניסטים. היה הרבה שת"פ עם נחל שורק, לארגן עזרים לאלפיניסטים . אחר כך עברתי לסיירת שקד, עם כפרי שהיה המג"ד. כאשר כפרי סיים את תפקידו עברתי לבה"ד 1 להיות עם אורי שמחוני. משם למפקדת קחצ"ר, מבצע ליטאני היינו כ- שלושה חודשים בלבנון. חוויות לרוב . לאחר שאורי סיים תפקידו, ועבר להיות ניספח צבאי בושינגטון.
אני עברתי לפיקוד צפון מספר חודשים עם ינוש בן גל . ומשם ללשכת הרמטכ"ל הייתי המאבטח, והנהג האיש של רפול. לאחר כשנתיים וחצי, החלטתי לסיים, ולעבור לתפקיד נוח יותר .עברתי לחיל הים.
הקמתי את יחידת התברואה של חיל הים. והייתי בחייל 20 שנה עד הפרישה.

ב-1983 התחתנתי ויש לי 3 ילדים שתי בנים, ובת , גבריאל, נריה, ושובל. ב- 2004 התגרשתי, ועברתי לארצות הברית. יש לי בת שחיה איתי בת 13 יעל נעה.

עבדתי 8 שנים בבית כנסת באלבאני ניו יורק כאיש אחזקה . אחר כך עשיתי התמחות לעבוד עם אוכלוסייה עם מוגבליות. עבדתי עם 3 אנשים עם מוגבלות .הצלחתי לגמול אותם מקבלת תמיכה ממשלתית - בולי מזון.
ליוויתי אותם לכל מקום בו היו צריכים לעשות רשיון נהיגה, לנהוג אתם ולקבל רישיון נהיגה. הם גם מצאו להם עבודה ללא תמיכה ממשלתית.

ב- 2018 עברתי לנאשוויל טנסי, עובד משרה חלקית במעבדת דיאליזה.

מאיר סבאג ז"ל / שגב

עו״ד מאיר שגב, ז״ל

מאיר סבאג ז"ל / שגב

מאיר נולד וגדל בעיר טבריה, דור שביעי למשפחת סבאג הוותיקה בעיר. בתום שירותו הצבאי בסיירת אגוז, עבר מאיר לירושלים שם השלים את לימודיו האקדמיים לתואר ראשון במזרח תיכון וערבית ולתואר שני במנהל ציבורי באוניברסיטה העברית. למאיר תואר ראשון נוסף במשפטים והסמכה כעורך דין. במהלך לימודיו הכיר את דבורה אותה נשא לאשה ולהם שלושה ילדים ושישה נכדים כן ירבו. מאיר, ניהל את יחידת הביקורת של משרד החקלאות, היה ראש הביקורת הפנימית של הקרן הקיימת לישראל ועבד כעשור בתחום הנדל״ן המסחרי במגזר הפרטי. מאיר נפטר בשלהי שנת 2019 בירושלים והוא כמעט בן שבעים.

חיים קפח ז"ל

בועז נוי

בועז נוי

עם סיום הקורס הוצבתי עם מרבית המש"קים בקורס לפלוגה ד' שהוקמה אז בפיקודו של ברוך טננבאום. בפברואר 71 יצאתי לקורס קצינים ממנו חזרתי לפלוגה שעברה לידיו של יעקוב אוחיון. ביולי 72 סיימתי את השרות בתפקיד סגן מפקד הפלוגה וחזרתי לקיבוצי, עברון שבגליל המערבי, שם הוצבתי לעבודה בלול. אחרי 3 שנים עם הפסקה של 173 ימים עקב "מלחמת יום כיפור" אני מקבל חופש מהקיבוץ ויוצא לעבוד כמאבטח ספנות, עושה שני מחזורי שרות. הראשון על ה"רבקה" בים התיכון והשני בנמלי יפן. חזרה לקיבוץ ולעבודה בגד"ש. בשנת 77 יוצא ללימודים בפקולטה לחקלאות שם אני פוגש את יעל שהגיעה ללמודים מברוקלין. 1980 שנינו מסיימים תואר ראשון, מתחתנים ונוסעים לארה"ב לשהות קצרה וטיול ארוך. חזרה לקיבוץ ולריכוז הגד"ש. אנחנו מולידים שלושה ילדים חמודים, נועה יותם ורועי. בין לבין ובמקביל גם משלימים תואר שני ויעל גם שלישי. ב 1990 אני מתחיל לעבוד במקביל לעבודה בגד"ש כמדריך גד"ש במשרד החקלאות (שה"מ). ב 1995 אנחנו נפרדים מהקיבוץ ואני עובר לרכז את הגד"ש של הקיבוצים סער וגשר הזיו שם אני עובד שנתיים במהלכן אנחנו מתגוררים במושב שבי ציון. ב 1977 אנחנו עוברים לגור במצפה רקפת בו אנו גרים עד היום עם שלושה כלבים ושישה חתולים. בשה"מ אני עובד עד צאתי לגמלאות ב 2017.

שאול ימיני

נשוי פנסיונר עדיין עובד

שאול ימיני

לאחר השחרור עבדתי במספר מקומות
התחתנתי בשנת 1984 לאחר מכאן עבדתי בתעשיה צבאית כ-10 שנים בתור חשמלאי
לאחר כך עבדתי כ-5 שנים כחשמלאי בנין
לאחר כך עברתי לחשמלאי אחזקה בבית מלון
נשוי + 4 ילדים ונכד אחד

לב דגן

קולנוען ושף

לב דגן

אחרי הצבא נהייתי לקולנוען וטיילתי בעולם. פגשתי את אשתי לשעבר בסן פרנסיסקו שם נשארתי והבאנו 2 בנות זואי ולילי. לא רציתי לטייל עוד לפני כן שיניתי כיוון לאהבתי השנייה: אוכל ויין. הלכתי לבית ספר קולינרי והפכתי לשף. הייתי בעלים של שתי מסעדות. ב1997 קיבלתי הצעה ללמד באקדמיה הקולינרית בקליפורניה ובנוסף גם ייעצתי. ב2001 קניתי מלון בקוסטה ריקה. מכרתי את חלקי ב2003 וחזרתי לסן פרנסיסקו, שם אני גר עד היום, מלמד ומייעץ.

דני לוי

דני לוי

מייד לאחר השחרור עברתי קורס מאבטחי ספנות . הפלגתי , עם צוות של 6 מאבטחים על מיכלית נפט במשך שנתיים וחצי שהפליגה בין אילת למפרץ הפרסי . לאחר מכן במשך שנתיים נוספות הפלגתי כמאבטח באניות צי הסוחר שעסקו בהובלת בולי עץ בין אפריקה לאירופה .

לאחר תקופת הים, חזרתי למושב מולדת . במושב ניהלתי מסגריה שעסקה ביצור והתקנה של מתקני הרמה ; גלגלות לעגורנים וכל הקשור לכך. במולדת נישאתי ונולד בני הראשון.

בעקבות האהבה לצלילה ירדנו להתגורר במושב נביעות בסיני , שם עבדה רעייתי כמורה ואני עסקתי בדייג (ע"ג סירת דייג בבעלותי) ובצלילה - המון צלילה. במקביל הייתי אחראי תחזוקה של בית אריזה למלונים ואבטיחים. 

עם החזרת סיני, בסוף שנות השבעים, עברנו להתגורר במושב אליעד בדרום רמת הגולן שם אני מתגורר עד היום. אני עוסק בגידול כבשים לבשר ובמקביל בעבודות מסגרות מגוונות החל מבניית סככות דרך ריתוך צנרת וכל מה שבינהם.

במהלך החיים התברכתי בשלושה ילדים ושבעה נכדים . במהלך השנים התגרשתי וכיום אני מצוי בזוגיות.  אני בעיקר נהנה מכל רגע בחיים.

יהודה פנר

אוהב את החיים ומחפש את מה שמעבר

יהודה פנר

צבא .
1970 – מתגייס בפברואר לאגוז טירונות גולני קורס סיור עם דירהלי . מוצב בבפלוגה ד . קורס מכי"ם נהיגה, צניחה, מסרב ללכת לקורס קצינים מבלה בפיקוד בש"ג . חוזר לפלוגה ומסיים את השרות כרס"פ . 1973 מוצב בגדוד הסיור של אוגדה 252 בפיקודו של קלמן מגן לאחר הקרבות מתרוצץ על גיפ סיור עם צוות שנלחם בתש"ח בין העמדות לאסוף ידיעות מודיעיניות, בהמשך חלק מצמד גיפים שמלוים את האלוף או את סגנו "פינקו" . מסיים חצי שנת המילואים בחיפוש דרכים שגיפ יכול להעביר בהם טנקים תקופה מרתקת . 1975 מוצב בפלס"ר של חטיבה 14 הסדירה, למשך 20 שנה של ביקורים בסיני בעזה ביהודה ושומרון אינתיפאדה כור בדימונה אילת בשלום גליל מובילים את החטיבה בגיזרה המזרחית סופגים הפגזות ומסיימים באזור סולטן יעקב, בהמשך מבלה במוצבים בלבנון. את השרות מסייים כרס"פ הפלוגה עם הרבה ניווטים חברים וחוויות לרוב . משפחה . 1974 מתחתן עם אהבת נעורי וישר עושים ילדים כמו רוב חברי שחוו את מלחמת יום כיפור . מגדלים 2 ילדים. בשנת 2000 מתגרש למען אישה שאיתה חי עד היום . ברשותנו 7 נכדים ולאחרונה נין ! השכלה . לימודי תואר במנהל עסקים , לימודי פסיכולוגיה, ידיעת הארץ כולל טיולי מודרכים במשך 12 שנה . בהתבגרות לימודים רוחניים של תורות המזרח וקבלה . תעסוקה . בעלים של חברה שעסקה במסחר ביבוא ושיווק חומרי גלם לנגריות, ובמקביל נתנה שרותים יצרניים לעסקים גדולים בעבודות חצי מוגמרות . החברה נמכרה בשנת 2015 ומאז סוכן מכירות באחת החברות המובילות בענף העץ . חו"ל טיולים במשך שנים רבות נסענו וביקרנו בהרבה מאד ארצות על גבי הגלובוס . הרבה אירופה, ארצות הברית כולל מאויי , הרבה מזרח כולל אוסטרליה יפן סין תאילנד , טרק קשה באנפורנה בנפאל . וגולת הכותרת כחמישה חודשים בהודו המדהימה . בארץ הרבה טיולי גיפים הרבה טיולים רגליים בכל שביל אפשרי ולאחרונה בילינו בשביל ישראל . תחביבים סרטים, בפסטיבלים 4 סרטים ביום, הצגות, מסעדות, ארוח חברים בישולים הרבה יין וצחוקים. בקיצור החיים הטובים!

אברהם תקוה

יזם בינלאומי

אברהם תקוה

נולדתי במושב נווה ימין להורים ספרדים עולים מאירן חולב פרות מגיל 6-7 יסודי במושב תיכון חקלאי מקווה ישראל 4 שנים. צבא - אגוז. במלחמת כיפור בדרום יום חמישי למלחמה, נפצעתי - חודש אסף הרופא וחודש שיקום באשקלון 3 שנים חקלאי באזור השרון - בשנת 92 קנינו חווה בדרום: חוות טלאור 3500 דונם. את האבטיחים בלי גרעינים אחי ואני הבאנו לארץ ולעולם. באופן מסחרי מגדלי הכרוב הגדולים בארץ (משווק משרד הבטחון ורשתות שיווק, ראשון מהחקלאי לצבא). 2 בנות מאישה הראשונה ובן מהאישה שנייה. 4 נכדות ונכד. והרבה נשים מאהבות. חייתי בפראג 5 שנים - בתי קזינו. במקביל מכרה זהב באקוודור. חייתי באיסטנבול 9 שנים וכבר 4 שנים בגן עדן - אוקראינה.

גידי (גדעון ) דיל

איש עסקים בר מזל

גידי (גדעון ) דיל

עם השחרור עבדתי כשנה כמאבטח מטוסים באלעל (ועוד 10 שנים בעתודה). גולת הכותרת הייתה אבטחת עזר ויצמן ב 1977 כשהחלו שיחות השלום בקהיר.
חצי שנה של טיול בדרום אמריקה.
ב 1976 הקמתי מפעל לייצור אהילים וגופי תאורה בדרום ת"א ומספר חנויות רשת בר"ג חדרה אשקלון וחיפה. בתקופה הזו טיול למזרח הרחוק של חצי שנה.
ב 1985 נישאתי לדיילת אל על ובניתי בית בכוכב יאיר שם אני חי עד היום.
ב 1987 מכרתי את עסקי התאורה ופתחתי מרכז רפואי בחיפה. במשך השנים נוספו סניפים ברחבי הצפון מחדרה ועד לצפת שכללו חדרי רנטגן ואולטרסאונד, מכוני לב, בדיקות תקופתיות ומרכזי רופאים.
ב 1990 נכנסתי לעסקי הבניה, בניית בניינים בשכונת וורדיה בחיפה מבנים לחברת החשמל ויחידות דיור בקיבוצי הסביבה. עסקתי בייבוא מוצרים מסין, ייצור בארץ של מצלמה שנקראה תמר, ייצוא טכנולוגיה ישראלית ליוון ועוד.
ב 2004 מכרתי את עסקי הרפואה לחברת שחל / ביקור רופא וגם את עסקי הנדל"ן ולקחתי פסק זמן לנפש.
ב 2007 פתחתי ברמת גן במקום שהייתה החנות של גופי התאורה, בית קפה (גם כן לנפש...) שנקרא קפה גידי, ולאחר מכן סניף נוסף ברח' פרישמן בת"א.
ב 2015 מכרתי את בתי הקפה.
כיום אני עם קבוצת משקיעים רוכשים בניינים בדטרויט מישיגן נהנים מתשואה נאה ומעיסוק מרענן.
נשוי עד היום לאריאלה, שתי בנות ובן, נכד ונכדה.

לב עמי בשן

סיפור חיי

לב עמי בשן

בתום שרותי הסדיר, המשכתי עוד שלוש שנים בשרות קבע, חלקן באגוז וחלקן בבה"ד 1 ובגולני.
שבתי לביתי ביקנעם והתחלתי בהקמה מחדש של המשק המשפחתי. במקביל הצטרפתי להקמה של חטיבת צנחנים חדשה במילואים, הקמתי פלוגה והמשכתי לשרת בתפקידי פיקוד ומטה במילואים עוד כ- 24 שנים.
המשק החקלאי שברשותי עבר תהפוכות ושינויים במהלך השנים והיום אני ממשיך לגדל ולשווק בעיקר "כתנה לנוי" ועוסק גם באחזקה של מערכות מים.
פעיל ציבורי, בעיקר במסגרות של היישוב.
אני גרוש ויש לנו שלושה ילדים ושני נכדים.
עדיין גר בבית ילדותי.

עמרם מוסא בר חמא

עמרם מוסא בר חמא

אב לשתי בנות
סבא לנכד ושלוש נכדות
בוגר הפקולטה לחקלאות
מתגורר בנהריה
עבדתי במשרד לאיכות הסביבה, כמפקח הגנת הסביבה

שמואל סולטן

סטיב אושר

סיפור חיים.

סטיב אושר

אחרי הצבא בשנת 1973 עזבתי את קיבוץ שמרת, ועברתי לאילת. במהלך מלחמת יום הכיפורים לחמתי עם חטיבת אילת בגזרה המצרית. לאחר המלחמה עבדתי בארקיע כקצין ביטחון וגם עסקתי בתחזוקה תת מימית בנמל הצבאי. בשנת 1975 חזרתי לאנגליה לסיים את לימודי התיכון ותעודת בגרות. לאחר שסיימתי את המכללה הקהילתית בלונדון, בשנת 1977, חזרתי לארץ ולמדתי סמסטר אחד באוניברסיטה העברית בחוג לסוציולוגיה ואנגלית ועבדתי בבר גוליית שהיה באותה תקופה מול מלון קינג דיוויד. לאחר מכן עברתי לאוניברסיטת בן-גוריון ולמדתי פסיכולוגיה חינוכית ואנגלית. סיימתי את התואר בהצטיינות. באותה תקופה הכרתי את אשתי לין . בשנת 1980 התחתנו. בשנת 1981 שנינו קיבלנו מלגות לאוניברסיטת סטוני ברוק, לונג איילנד, ניו יורק, למסלול לדוקטורט. בשנת 1985 חזרנו לארץ עם שני ילדים (שנולדו ב 1982 ו 1985) בגרעין לקיבוץ אורים. עזבנו את הקיבוץ בשנת 1987 וחזרנו לאמריקה. בשנת 1990 נולדה ילדתנו השלישית. עבדתי כמורה לאנגלית בבית ספר תיכון ציבורי, ומורה לעברית בבית ספר עברי מקומי. במהלך שלושים השנים הבאות הייתי מורה, פרופסור חבר , ומנהל בית ספר עברי.
בפברואר 2018 במהלך יום האהבה (Valentines Day ) עת עבדתי כמורה בבית הספר התיכון מרג'ורי סטונמן דגלאס, בפרקלנד, פלורידה, התרחש אירוע ירי המוני. בתקרית נהרגו 17 תלמידים ו17 נפצעו . אחד מהתלמידים שנהרגו היה תלמיד שלי. התחלתי לעסוק בחיבורים חברתיים Networking, עיסוק שחיבר אותי עם אנשים רבים וקהילות במדינות רבות בעולם. לין ואני פרשנו לאחרונה לגמלאות לאחר שלושים שנות הוראה בבית הספר הציבורי. יש לי שלושה נכדים. אשתי ואני מתכננים לטייל כמה שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו לפני שנהיה זקנים מכדי ליהנות מהטיולים האלה
רציתי לציין במיוחד כי הבית שלנו בארה"ב פתוח לכל בני המחזור. מנחם ארקין כבר הספיק לבקר ואני נמצא בקשר עם מאיר אמסלם.

אבי ברגמן ז"ל

חיוך, קול רדיופוני, לב זהב

אבי ברגמן ז"ל

אבי ז"ל נולד ב 16/11/51 בקיבוץ יד חנה, בעקבות הפילוג הוריו "הקומוניסיטים" עברו ליפו וא"כ לתל אביב. בעקבות אחיו הצנחן התגייס אבי לסיירת . לקראת סוף הצבא התחתן אבי עם סימה (נפגשנו חייל וחיילת בתחנה המרכזית בת"א, ביום גשם, ג'נטלמן חתיך עם תלתלים בלונדיניים ונעלים אדומות, עזר לי לפתוח את המטריה..) לאחר נישואינו עברנו תחנות רבות בארצנו, כפר ויתקין, נתניה, קיבוץ יד חנה, כפר סבא, מגדיאל ואז הצפנו לגליל התחתון (משגב) לישוב הקהילתי מעלה צביה, ישוב בדרך רוחנית. אבי עסק במלאכות רבות ניסור יהלומים, חקלאות, ימאות, גננות, מכונאות רכב, ורפואה משלימה – היה רפלקסולוג, מטפל בפרחי באך, והיליניג. תחביביו העיקריים היו אופנועים, מדע בדיוני ושיח פילוסופי על הקיום ופוטנציאל האנושי להתפתחות . אבי היה באופיו שילוב של איש עשייה ורוחניות היודע לעסוק כמעט בכל מלאכה, ולחפש את הידע והמיסתורין שמעבר, וזאת בנועם, חיוך , לב וידי זהב ובמסירות גדולה. בסוף שנת 2004 חלה אבי בסרטן, שהתגלה מאוחר. ברגע שהבין שמחלתו לא ניתנת לריפוי, בחר לחיות עד הסוף במלואו, מתוך מודעות מלאה לקראת מותו.
ב 16/3/05 נפטר אבי בביתו במעלה צביה , שלו ועטוף באהבה. ( יש לנו 2 ילדים שחר וענת ונכדה אחת..)

יצחק יצחקי

רוני יצחקי

גבי דריהם / אדר

אב גאה לחמישה וסב מאושר לששה, גמלאי במשרה חלקית.

גבי דריהם / אדר

יליד ראבאט במרוקו, עליה בשנת 62. ילדות בירושלים ותיכון בקיבוץ יפעת. אחרי השרות עבודות ביטחון במשרד החוץ ובאל -על, בכפר הנוער בן שמן ובבית חולים קפלן. לימודי מינהל רפואי באוניברסיטת חיפה
ועיסוק בתפקיד סגן המנהל האדמיניסטרטיבי של בית החולים במשך שנים רבות. בשנים האחרונות וגם כיום עוסק בתחום המחשוב, תחביב שהפכתי למקצוע.

יעקב פייגנבאום

טוב שיש חברים

יעקב פייגנבאום

שמי יעקב פייגנבאום נודלתי בארץ בשנת 1951. נשוי לשולמית ואב ל 2 ילדים(טל ושי ) בוגרים וסב ל 2 נכדים (עיברי ועומר ).
בהיותי נער בן 14 ולאחר שאבי ניפטר עברתי לקיבוץ אפיקים שבעמק הירדן ושם התחנכתי עד לגיוסי לצה"ל .
התגייסתי בפברואר 1970 לסיירת אגוז .
כשהגעתי לבקו"ם לא ידעתי לאן אני רוצה ללכת ידעתי רק שאני רוצה חיל קרבי ולא להיות ג'ובניק .
הסתובבתי בין הביתנים של החילות השונים במשך כמעט חודש ימים , עד שנאמר לי שאם לא אבחר יגייסו אותי לגולני . זאת לא רציתי (כי בזמנו לגולני לא היה שם טוב(מאו מאו )).
באחד הימים כשאני מסייר בין הביתנים קורא לי בחור צעיר והיכנס לביתן ולשמוע על סיירת אגוז (וואו סיירת זה נשמע מעולה עבורי חשבתי אז ולא טעיתי ).
נכנסתי אחריו לביתן ואני זוכר שישב שם קצין צעיר נחמד (לא זוכר את שמו ) הוא הסביר לי על הסיירת והתפקוד שלה בגזרה הצפונית ובשלב מסוים אמר לי " אני רוצה לעשות לך איזה תרגיל וניראה איך תגיב " .
כמובן שהסכמתי (איזה תרגיל הוא יכול לעשות לי חחח).
הוא זרק על הרצפה את המסקינטפ שהיה על השולחן וצעק רימון !!!!!!
המשכתי לשבת ולא הבנתי את כוונתו .ואז הוא אמר לי שזה רימון ויכול להתפוצץ בכל רגע ואני בתמימותי אמרתי טוב שיתפוצץ ואז כולם פצחו בצחוק פראי .....
באותם הזמנים הייתי בחור רזה (שחיף) ולא נראה כאחד בעל כושר גופני . זכור לי שהוא אמר "תראה אנחנו צריכים חיילים בעלי כושר גופני טוב ואתה לא ניראה כאחד שכזה "(זה כנראה פגע באגו שלי ) הוא כמובן לא ידע שיש לי כושר גופני מעולה , אם אתם זוכרים הייתה ריצה למרחק של 60 מטר. ואני השגתי תוצאה שנופלת בעשירית שנייה מאלוף הארץ באותו הזמן ( הוא 6.8 ואני 6.9 ) .
הצעתי לו הצעה ואמרתי בו נעשה ריצה מסביב למחנה וניראה אם יש לי כושר גופני או לא (ההייתי חייב להציל את האגו שלי ) הקצין הסכים .וקבענו להיפגש אחר הצהרים בביתן לריצה מסביב למחנה .
הוא הופיע עם מכנסיים קצרים ונעלי ספורט אך לי לא היו בגדים כאלה רק המדים שקיבלנו בגיוס .
היות וידעתי מה כושר הגופני שלי וכיצד לתכנן את הריצה נתתי לו לפתוח בריצה ורק אחרי כ 100 מטר הצטרפתי לריצה ולאחר זמן מה סגרתי את הפער שנוצר בננו והמשכתי במקביל אליו וכשראיתי שהמסלול עומד להסתיים פתחתי בריצה מהירה , השארתי אותו מאחור , ולאחר כדקה או שתיים (לא זוכר בדיוק ) הוא הגיע והמילה הראשונה שהוציא מהפה הייתה " התקבלת " .
בסיירת אגוז עברתי את הטירונות שהייתה במחנה "שרגא " (ליד קיבוץ מורדי הגטאות בצפון של גולני) .
וקורס סיור בנצרת( אי שם בראש ההר )עם המ"מ הידוע דראלי יוסף ז"ל.
חייב לספר סיפור אחד מרבים על הקורס בפיקודו של דראלי יוסף .
מי שזוכר את דיראלי יוסף הוא אוהב אתגרים "מיוחדים" .
ביום שבת אחד הוא החליט שיש יום ספורט ופקד עלינו להתייצב עם בגדי ספורט בחוץ ליד מסלול הריצה במחנה.
כמובן שבשעה שאמר חיכינו בחוץ, והוא הגיע ואמר " יופי הלכתם לבכות למשגיח דת , אז תדעו שלכל שבת יש מוצאי שבת (אני לא זוכר מי הלך להתלונן למשגיח).
במוצאי שבת התייצבנו על המסלול וכשהגיע אמר " עכשיו נעשה את יום הספוט כפי המתוכנן "
וכך היה , אמר לנו להסתדר בשורה ידיים מאחורי הגב "אני רוצה לבדוק את שרירי הבטן שלכם " .
(מי שזוכר את דראלי יוסף הוא היה אדם גבוה בעל גוף רחב וחזק )הוא עבר מאחד לאחד ושלח אגרוף לבטן בעוצה רבה , אני עמדתי רביעי בשורה ואני רואה שבזה אחר זה כל השלושה שהיו לפני נפלו לריצפה נאנחים מכאבים לאחר שהרגישו את נחת ידיו , וכשניגש לי ברגע ששלח את אגרופו לכיוון ביטני באופן מידי שלחתי את ידי קדימה להגן על בטני ואז הוא אומר לי " אהה אתה פחדן שפן קדימה ידיים מאחור " אני חושב שנפלתי עוד לפני שהאגרוף ניכנס לתוך בטני בכאב חד .
לקראת סיום שירותי ,בעקבות תקרית שהייתה לי בפלוגה א' ביקשתי לעבור ליחידה אחרת ,
כך הגעתי לבה"ד 6 להיות סגן מפקד קורס נהיגה על משאיות .
לאחר סיום שרותי הצבאי עברתי לעבוד בתעשיה הצבאית בבית דגן ,לא מצאתי את מקומי שם ולכן עברתי לעבוד בתעשייה האווירית בתחילה במסגר (שלמדתי באפיקים בבית ספר עמל ) ולאחר שעברתי קורס טכנאי אלקטרוניקה עברתי לענף קשר וניווט ומכ"ם סיימתי בתפקיד של מבקר ענפי לכל מערכות הקשר הניווט והמכ"ם.
בשנת 2018 פרשתי לגמלאות אחרי תקופה של 45 שנה .
כיום אני מתנדב במשטרת התנועה הארצית (בתור שוטר תנועה ורושם דוחות לנהגים ומקווה לא לפגוש אחד ממכם שעושה עברת תנועה ) ונהנה מנכדי הניפלאים .

תודות!!